כשעולים לקומה
השניה, בסוף גרם המדרגות השני, העיניים נמצאות בדיוק בגובה של מה שכתוב על הקיר
ממול:
Open to the future
כך כתוב שם, בכתב
קטן ועדין, לא מתנפל, לא זועק את המסר שלו, רק מונח ומחכה שהעיניים יקחו אותו
מרצונן. על רקע הקיר הזה
אני רוצה לספר משהו קטן: אתמול נעלבתי
ממישהו. וכהרגלי בשעת עלבון, גם צדקתי. צדקתי, למען האמת,
כל כך, שיכולתי להרגיש את הנוכחות של כל מי שאי פעם נולד, כולם, עומדים מאחורי
בחליפות שחורות והבעה חמורת סבר, ומביטים בפה קפוץ במי שהעליב אותי. מראים לו מה
זה. ובבוקר למחרת, הייתי
צריכה להתנהל עם המישהו הזה, בענייני דיומא שכבר נקבעו מראש ולא איפשרו לי לעשות
איתו ברוגז לעולמים כמו שהגיע לו.
הבוקר עלה, הקפה
העלה ניחוח, הסופה מהחדשות התחילה להראות את עצמה, השמים היו מדהימים. אבל לי היה
עניין לעסוק בו. לזכור כל פרט מהעלבון מאתמול ולא להניח לו לחמוק כמו חלום רע. זה
באמת קרה, ואני באמת צדקתי. ואסור לי לשכוח אף פרט, עד לרגע בו אוכל לעמוד מול מי
שפגע בי, ובכל כוחי להראות לו מה זה.
העלים בחוץ מכוסים
טיפות מבריקות שלא היו אתמול, הילדים מחייכים חיוכים שלא חוייכו אתמול, הלאבנה
שהייתה אתמול יוגורט, היא גבינה חדשה שלא הייתה אתמול בעולם, בכל מקום
שהעיניים נחות עליו מונח משהו שקרה לו משהו חדש, שלא היה בו אתמול. הכל היה
פתוח לקבל את מה שעדיין לא קרה. המים בברז היו חדשים, הכל בעצם, הגיע חדש, ואני, עוד
לא שבע בבוקר, מכלה את כוחותי בלאחוז בצדקתי מאתמול, שלא תתמסמס.
פתאום, לא יודעת
מאיפה זה הגיע, עלתה בי שלא מרצוני האפשרות השובבה, של להניח לזה ולאפשר למה
שרוצה לקרות, להתרחש. לפתוח את הפגישה הצפויה על נקי, ולראות מה יהיה. ואז
נזכרתי במשפט הזה, open
to the future
וחלף לידי חיוך, מחשבה מחוייכת כזאת: הfuture זה לא רק הדבר הענק הבלתי ידוע ההוא, שנוהגים להתכונן לקראתו בחשש
או להתחמק ממחשבות עליו.. הfuture הוא הדקה הבאה. הוא הרגע שאתה יוצא מפתח
ביתך ופוגש אנשים שהיו לך איתם עניינים אתמול, והיום יכול לבוא משהו אחר אל התווך
ביניכם. לא בהכרח טוב יותר או רע יותר או נכון יותר, פשוט אחר ממה שהיה. כי מקורו
במה שעדיין לא היה, פשוטו כמשמעו. וכל מה שצריך זה להיות פתוח לזה ולאפשר לזה
להתרחש.
לפעמים נדמה שחומת
שקי החול האימתנית שהנחנו שם, בינינו לבין מה שיכול להתרחש, כשצדקנו מאוד, לא
ניתנת להזזה יותר אף פעם. לפעמים זה גם נכון. ולפעמים, אפשר פשוט
להגיד נו יאללההההה. ח א לא ס. זוזי קצת. יש פה משהו אחר שרוצה לקרות.
וכשזה קורה, זה
רגע מתוק מאוד.
ענת
